<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג ח"ו</h1>
<h2>דף פז.</h2>
אשה שחבלה באחרים פטורה כי פגיעתה רעה ואחרים שחבלו בה חייבין וכל זה כשהיא תחת בעלה אבל נתאלמנה או נתגרשה חייבת לשלם דלא דמיא לחרש שוטה וקטן שפטורין לגמרי כי התם אינן בני עונשין ופטור האשה בעבור שאין לה נכסים ולפי זה שמין בית דין כל חמשה דברים וכותבין ונותנין ביד הנחבל וכשיהיו לה נכסי' ישלם ומיירי שאין לה נכסי מלוג ולא נכסי צאן ברזל שאם היו לה יכריחנה בית דין שתמכרם בטובת הנאה שאם תתאלמן או תתגרש שיהיו של לוקח ואם תמות יפסיד לוקח כי בעלה יורשה ותפרע מיד לנחבל הדמים שיתן לה הלוקח אבל כתובתה מנה ומאתי' לא מכריחינן לה למכור אותה בטובת הנאה כדי לפרוע לנחבל לפי שתמחול אח' כך לבעל וכתב הרב רבי משה בר מימון נתגרש' האשה או שמת בעלה הרי היא כבעל חוב שאין לו מה יגבה שאם העשיר חייב לשלם. ואם חבלה בבעלה אם היה לה תוספת בכתובתה מחייבין אותה למכור התוספת לבעלה בטובת הנאה וגובה ממנה ואם רצה הבעל לגרשה ולגבות מן הכל גובה ואם לא היה לה תוספת אינה יכולה למכור לו עיקר כתובתה שאסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אבל אם רצה הבעל כותב עליה שטר בדמי חבלו ואם מגרשה נוטל מכתובתה הראוי לו. ונראה מסוגיית הגמרא בהחובל כשחבלה זולתו שנראה שאם שוים הכתובה והחבלה שתמכר הכתובה לבעלה בעבור החבלה וכן כתבו התוספות קמא. (אם חבלו בה אחרי' תמצא בדיני מציאת האש' בזה הנתיב בחלק חמישי). אבל מצאתי בחושן משפט בסימן תכ"ט וזה לשונו תשובה לגאון אם אחרים חבלו באשתו קשה עונשן יותר מבעל שחבל באשתו שזו יש רשות בעלה עליה ואלו אחר אין לו רשו' עליה לפי' בית דין מנדין אותו עד שיפייס אותה ואת בעלה שאינו דומה חובל באשה פנויה לחובל באשת איש לפיכך יש לו עליו מן הדין שני פיוסין. כבר כתבתי בגביית חוב ששומא ששמו בית דין קרקע מן הלוה למלוה שחוזרת לעולם למלוה כשיפרע לו חובו ואם מכרה מלוה אחר ששמוה שאינה חוזרת ואם שמו לאשה קרקע בחובה ונשאת בעל בנכסי אשתו לוקח הוי והרי היא כמו שמכרה מלוה שאינה חוזרת ללוה. וכן אם שמוה למלוה מן האשה החוב שחייבת ונשאת אינה חוזרת לבעל מטעם דלוקח הוי מציעא כתובות.
